top of page
  • תמונת הסופר/תHumans without Borders

יחיא מספר הסיפורים


השקת הספר של יחיא בשערי צדק
השקת הספר של יחיא בשערי צדק

מחלקת הדיאליזה במרכז הרפואי "שערי צדק" ארגנה מסיבה מיוחדת ביולי 2019 לרגל "פרסום" ספרו של יחיא בן ה-12, אחד מן הילדים שנמצא בטיפולנו.


בגלל מצבו מחויב יחיא להיות מחובר למכשיר דיאליזה שלוש פעמים בשבוע ובנוסף לכך הוא סובל מההשלכות של השתלת כליה שנכשלה. אך למרות כל זאת, יחיא הוא אחד הילדים השמחים והאופטימיים ביותר שהקרה לנו מזלנו. באופן קבוע הוא משעשע ומבדר את המחלקה הנפרולוגית בשירים שהוא מזמר בערבית, בעברית ובאנגלית, וכן באמירות "שטותניקיות" מצחיקות.


לפני שנה בערך, חמדה דדובסקי, אחת המורות במחלקת הילדים של בית החולים, השיקה פרויקט כתיבה יחד עם יחיא, והשניים התמידו בו באורח קבע בימי שלישי בזמן הדיאליזה. חמדה הקליטה, בעברית ובערבית, מעשיות וסיפורים שיחיא סיפר על החוויות במחלקה ועל החיים בכלל. הסיפורים האלה קובצו לאוסף, ועוצבו בידיה של נָנָה חַי, מורה נוספת בצוות ההוראה של מחלקת הילדים, לאלבום חביב הכולל טקסט ותמונות.


להלן מעשייה אחת משלל סיפוריו של יחיא:

אני בא למחלקה כדי לעבור דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. הדיאליזה לא נעימה לי כי היא מכאיבה מאוד. אבל זה מה שאלוהים רצה בשבילי.

כאשר אני עובר דיאליזה, אני מחכה למורות שלי. אני כותב סיפורים ביחד עם חמדה. אני מחכה לנָנָה שמלמדת אותי אנגלית, לאַמַל שמלמדת אותי חשבון וערבית, ולטלילה שאתה אני לומד שיעורים באומנות. אני אוהב מאוד את הלנה, המורה למוזיקה, שאותה כבר לא ראיתי המון זמן. היא ואני מנגנים יחד בדרבוקה ושרים שירים ברוסית.

כל פעם שאני לבד, בלי המורות, אני מרגיש אומלל, ולפעמים אני נרדם.

במחלקת הדיאליזה יש הרבה ילדים: מוּאַסֹס, מוחמד, לילי, סיאם ושרה, רימוּס, שיראז, פַּטִינָה ויאנה. זה מאוד מקל עלי שיש במחלקת הדיאליזה כל כך הרבה ילדים ושאני לא לבד. אני רוצה שכולם יתרמו כליות בשבילנו, ואנחנו מבקשים מאלוהים שיעזור לנו. כמו שאומר השיר: "אני מאמין בניסים, אני יודע שיש אלוהים".

6 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page