top of page
  • תמונת הסופר/תHumans without Borders

יציאה אל החוף

שאהד ורנים הן ילדות חמודות כבנות 12. הן ואימהותיהן נאלצות לכתת רגליהן ממקום מגוריהן באזור רמאללה לאוגוסטה ויקטוריה שלוש פעמים בשבוע. הן נשרכות בדרך שעות ארוכות על מנת לעבור דיאליזה בבית החולים. מתנדבי העמותה מסיעים אותן כבר זמן רב ממחסום קלנדיה וחזרה.


שאהד ורנים בחוף הים
שאהד ורנים בחוף הים

עַבִּיר – אמא של שאהד, דוברת אנגלית וקל לתקשר איתה. עם אִמָהּ של רנים צריך לתקשר בערבית המועטה שבפי. היא אישה עדינה ותמיד מבטאת את אסירות תודתה בממתק, עוגיה וכדומה. שאהד ורנים הינן חברות טובות ולעיתים יצא לי להסיע את שתיהן יחד.

לפני הסגר שהחל בראש השנה, בפרפורי הקיץ האחרונים, החלטתי שזו הזדמנות אחרונה לקחת את שתי החברות ואימהותיהן לים. קבענו זמן, אספתי את כולן ויצאנו יחדיו לחוף פלמחים.

הנסיעה בת כשעה עברה בשקט, אך כאשר הגענו לחוף החלה התרגשות רבה וקולנית בין שתי החברות. גם שתי האימהות התפעלו מיפי החוף. "!It's my first time on the beach" אמרה עַבִּיר. מצאנו מקום מוצל והאימהות והילדות הלכו מיד לים להשתכשך במים. צילמו תמונות סלפי רבות, ההתרגשות היתה גדולה. הילדות התפעלו מהצדפים הרבים שעל החוף ומהגלים השוטפים הלוך ושוב. היה קשה להיפרד מהים ולחזור אל החוׁל. אבל פיתיתי את הילדות בארטיקים. ישבנו ודיברנו באמצעות התרגום של עַבִּיר דוברת האנגלית. הילדות המשיכו להתרגש לפטפט, להחליף חוויות ולאכול מהחטיפים.


לאחר כשעה וחצי בחוף הגיע הזמן לחזור לקלנדיה לחיי היומיום. כשהגיעו הביתה שלחו לי שתיהן תמונות סלפי שצילמו בים. הן תישארנה איתי למזכרת. נקווה שבקיץ הבא כבר לא יזדקקו להסעה שלי.


אבי זילביגר

7 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page