top of page

שנים של הסעות



במהלך השנים בהן אני מסיעה ילדים פגשתי הרבה הורים מסורים המתמודדים יום יום עם המחלה של ילדיהם, עם נסיעות ארוכות ומתישות, עם צפיפות ועיכובים במחסומים, עם קושי כלכלי וככל הנראה גם עם המחיר שילדיהם האחרים צריכים לשלם על התרסקות חיי המשפחה.




עדיין, הנסיעה אתם בדרך כלל איננה דבר עצוב, ותודות לשליטה הסבירה שלי בערבית אני נהנית לשוחח עם האימהות. למדתי משהו על חיי הפלסטינאים בירדן (הרבה מהם עניים) ובארצות הברית (פוחדים מהתבוללות...). למדתי איך להכין עוגיות מָמוּל וממתקים חגיגיים אחרים (אין סיכוי שאנסה להכין אותם), למדתי מה משמעותם של שמות כמו ריטאג' (הדלת לכּעבּה במכה) ולואי (אם הפנינה), למה האיסלם לא רואה בעין יפה חגיגות ימי הולדת (זה "חידוש" מערבי מודרני), כמה יקר להשיג היתר עבודה בישראל (המתווכים עושים מזה רווח נאה) ומה מצב הקורונה בגדה המערבית (הגרוע ביותר - באזור חברון).


במשך תקופת הקורונה, עם מסכות ורוח שורקת דרך החלונות הפתוחים, לדאבוני, אנחנו לרוב יושבים בשקט.


דניאלה טלמון

Comentários


bottom of page