פסיכולוגית קלינית במקצועי ומתנדבת ב"אדם ללא גבולות" משנת 2017.
ספרי על פעילותך ב"אדם ללא גבולות"
בשלוש השנים האחרונות, בנוסף להסעות בין המחסומים ובתי החולים, אני רכזת הסעות, מקשרת בין המשפחות למתנדבים
מהי ההתנדבות עבורך?
המפגש עם פלסטינים ברגעים קשים שלהם, כשילד חולה, בדרך הארוכה והמתישה לבית החולים מאפשר לי להביע אמפתיה למצבם הקשה וליצור קשר אישי ואנושי.
עבורי זה המעט שאני יכולה לעשות במצב של כיבוש מתמשך, שכל כך מקשה על הפלסטינים להתמודד עם מצוקות החיים. הקשר שנוצר עם המשפחות חשוב לי ואני מקווה ומאמינה שהמפגש הזה יוצר קרבה שפותחת את הלב משני הצדדים. כמו כן, המפגש עם המתנדבים המסורים מרגשת אותי.
לאחרונה, במחסום בית לחם, אני נוכחת יותר ויותר בשינוי אצל החיילים שאחראים על המעבר מרכב לרכב. נדמה לי שהמפגש הקרוב עם המשפחות במצוקתן והמפגש עם המתנדבים המסורים מביאים אותם להיות יותר אמפתיים כלפי הפלסטינים.
מה האתגרים שמעמידה ההתנדבות בעמותה?
ההתנדבות מאתגרת. אני חווה קושי רגשי בעמידה מול הסבל של המשפחות, במקרים הקשים מול אובדן חיי הילדים, אחרי שנקשרתי אליהם. באופן מעשי, בתפקידי כרכזת, הרצון להביא לכך שכל ילד יקבל את ההסעה שצריך, יחד עם התחשבות במצב הכלכלי של העמותה, מאתגר אף הוא לעיתים.
כיצד היית מתארת את "אדם ללא גבולות"?
"אדם ללא גבולות" – כשמו כן הוא, מפגש מרגש בין עולמות שונים, בין צורות חיים שונות, תרבויות שונות, במציאות של הכיבוש, שיוצרת הבדלים תהומיים בין שני צידי המחסום.