מתנדבת ב"אדם ללא גבולות" משנת 2008.
ספרי על הרקע שלך:
בנעוריי הייתי חניכת "השומר הצעיר". בהכשרתי אני עובדת סוציאלית, מורה לטכניקת אלכסנדר, מנחת קבוצות ועוד. בפועל אני עוסקת בעימוד ספרים ומעט עריכה ותרגום. במשך שנים הייתי פעילה במחסום-ווץ' ואחר כך ב-court watch.
כיצד הגעת ל"אדם ללא גבולות"?
נודע לי על יוזמת ההסעות לפני שנים רבות, טרם הקמת העמותה, כאשר פגשתי את ג'מילה בהפגנה בשיח' ג'ראח. הצטרפתי מיד להסעות, אך כעבור זמן מה הפסקתי לשנים אחדות, וכשחזרתי כבר הוקמה העמותה על בסיס הפרויקט של ג'מילה.
מדוע "אדם ללא גבולות"?
ההחלטה להתנדב נבעה קודם כול מרצון לעשות משהו ממשי וקונקרטי במענה לצורך חיוני. הסעת ילדים לבתי חולים ללא ספק עונה על הגדרה זו, ולצד האספקט ההומניטרי שבה, יכולה גם להוסיף גרגיר לבניית גשר של קרבה בין המסיעים לנוסעים, ומשם והלאה – אינשאללה, גם בין העמים. לא נועדתי לפעילות פוליטית ולמעשים גרנדיוזיים, ולכן זוהי תרומתי הצנועה לשינוי על בסיס מפגש אנושי פשוט וישיר.
מהם האתגרים העומדים בפני פעולת ההתנדבות?
מבחינתי, האתגר הגדול ביותר שמעמידה ההתנדבות הוא ההתמודדות עם מצב התעבורה הבלתי נסבל בכבישי ישראל, התמודדות שלא אחת מכריעה את הרצון הטוב שלי ומשאירה אותי בבית.
כיצד היית מתארת את "אדם ללא גבולות?
עמותת "אדם ללא גבולות" מעמידה במרכז התמונה את האדם ואת זכויותיו הבסיסיות, ובהן הזכות ליהנות משירותים מצילי חיים, ומכאן נגזרת חובתנו, כתושבי המדינה, המגבילה את יכולתם של הפלסטינים להגיע בכלי הרכב שלהם לבתי החולים, לסייע בכך. בחלקת אלוהים שבה אנו חיים כל מעשה הוא פוליטי, והבחירה לסייע לפלסטינים היא לכן אקט פוליטי מובהק, גם אם אינו חרוט ככזה על דגל העמותה. אמירה פוליטית זו עולה בקנה אחד עם משאלות לבי לשחרר את שני העמים מהכיבוש ולאפשר לכל תושבי האזור חירות אישית, חברתית ולאומית.
ובנימה אישית -
אני זוכרת באהבה רבה את רדה, חמזה, קאסם ועבדאללה, הילדים האהובים שלנו שבילו חלק ניכר מילדותם בבתי חולים ובסופו של דבר הלכו לעולמם, ומתפללת לשלומם ולהחלמתם של שאר הילדים, שעליהם ועל בני משפחותיהם נגזר גורל קשה מנשוא.