ששת החודשים האחרונים של 2014 היו קשים לכל מי שחי בישראל או פלסטין, ללא קשר לנטיותיו הפוליטיות. אנחנו ממשיכים לסבול מאובדן מיותר וחסר טעם של חיים ומעלייה מתמדת ובלתי נלאית של מפלס הפונדמנטליזם והברוטליות.
ב"אדם ללא גבולות" יצרנו גומחה ייחודית של שפיות שבה אנחנו פועלים. למרות סגירת המעברים על ידי הצבא, ועל אף ההפגנות הסוערות של הפלסטינים מצד אחד ואנשי הימין הקיצוני מצד שני, הצלחנו לתמרן ולהביא את הילדים "שלנו" אל בתי החולים וחזרה. כמה מן האבות נאלצו לשאת את ילדיהם – השכם בבוקר – מספר קילומטרים אל נקודות המפגש, משום שדרכי הגישה למעברים היו חסומות. אך הילדים כולם הגיעו לטיפול בבתי החולים בזמן ובמצב רוח מרומם. הם, לפחות, מתוך תמימות ילדותית נפלאה, נראים מאושרים.
כאשר פלסטינים צריכים להתמודד עם המציאות הזאת בכוחות עצמם – התוצאות לעתים קשות. מספר משפחות זכו לקללות ואף להתנכלות פיזית בניסיונם להגיע ליעדם ברכבת הקלה. אחד מהאבות שנסע באוטובוס לתל השומר בעת שבעזה התחוללה המלחמה*, הוכה ע"י חבורה של בריונים. מאוחר יותר אמר לי שהוא היה מעדיף לוותר על הטיפול בילדו מאשר לעבור שוב חווית התנפלות אלימה כזאת. אלו אכן ימים אפלים.
הכפלנו את מאמצינו כדי להבטיח שיהיה מתנדב זמין לכל נסיעה. זו משימה קשה במיוחד עבור נסיעות בין עירוניות. אני שמח לומר שיש בקרבנו מספר "נשמות" מופלאות שאף שינו את נתיב נסיעתם המתוכנן כדי להביא ילדים ומשפחות לבתי החולים שניידר ותל השומר. כל אחד מכם ראוי לציון לשבח על הנכונות לחרוג משגרת היום והנסיעות כדי לסייע. אם יש גן עדן – ודאי שמורים שם מקומות למתנדבים כמוכם.
מספר תומכים רציניים ב"אדם ללא גבולות", אשר הבינו את המשמעויות של המצב הפוליטי והשלכותיו על עליית האלימות ברחובות, העבירו אלינו תרומות אנונימיות המיועדות במיוחד למימוש מטרותינו במצב זה. כך יכולנו לשלוח משפחות בביטחון מהמעברים אל בתי החולים השונים מחוץ לאזור ירושלים – ואפילו לחיפה – במוניות. ביצענו כעשרים נסיעות בין-עירוניות באמצעות תרומות אלו והידיעה שהאפשרות הזאת זמינה לנו, מסייעת לנו לישון טוב יותר בלילה.
*המלחמה בעזה שכונתה "מבצע צוק איתן" – יולי-אוגוסט 2014