האירוע התחיל ביום רביעי בבוקר, 5 באוגוסט 2015. ארגון "אדם ללא גבולות", בסיועו של ארגון הצדקה הבריטי "יַלְדֵי השלום" (Children of Peace), יזם יום של בילוי בחוף תל ברוך בצפון תל אביב, לילדים אותם אנו מסיעים כל השנה ולבני משפחותיהם.
בשני אוטובוסים – אחד שיצא ממחסום בית לחם, והשני ממחסום קלנדיה – היסענו 57 ילדים תושבי הרשות הפלסטינית, כולם מטופלים בבתי חולים בישראל, ואליהם התלוו אחיותיהם ואחֵיהם, ועוד כ-30 הורים. אווירת ההתרגשות הורגשה כבר בזמן הנסיעה, והאוטובוסים התמלאו נגינה, שירה, מחיאות כפיים, ואפילו ריקודים. על החוף הכַנוּ מבעוד מועד שמשיות ענקיות, כסאות-נוח, מחצלות, גלגלים מתנפחים, כדורים, דליים ואֵתֵי חפירה למשחק בחול, וצעצועים אחרים לבידורָם של הילדים בחוף.
תוך דקות מעטות היו הילדים במים. אחדים מהם שחו מיד עד לחבל המתוח שסימן את גבול האזור המותר לרחצה. האחרים היססו ברגעים הראשונים, אבל עד מהרה הצטרפו אף הם אל קריאות השמחה והצחוק, בעודם מקפצים ומשתכשכים במים. ההורים היו מאופקים בהתחלה, אבל לבסוף הצטרפו גם הם לעליזות הכללית. לרבים מביניהם הייתה זו הפעם הראשונה בחייהם לראות ים, ודומה היה שהם חשו צורך להתמודד במשך דקות אחדות עם החוויה הראשונית הזו, לפני שטבלו את רגליהם במים.
את הקבוצה הזו של ילדים מטופלים ובני משפחותיהם ליוו מתנדבים של "אדם ללא גבולות". אחדים מן המתנדבים הגיעו אל החוף עוד קודם לכן, ואחרים נסעו עם האורחים באוטובוסים. כפי שקרה באירועים דומים בעבר, נעזרנו בצעירים מבית הספר "יד ליד", בית הספר הדו-לשוני בירושלים. הפעם נעזרנו גם בצעירים מהכפרים אבו גוש ועין רפא, חברי ארגון "סַאלַמַאתכּוֹם". המתנדבים בני-העשרה האלה התחברו עם הילדים מיידית, שיחקו איתם וגוננו עליהם מפני כל קושי אפשרי או אי-נוחות פוטנציאלית. מכיוון שכל הצעירים האלה הם, כמובן, דוברי ערבית, נוצר קשר חם וישיר ביניהם לבין הילדים האורחים. אווירה של קירבה אמתית שררה גם בין המתנדבים שלנו לבין ההורים.
במשך כל היום, לצד שחייה בים ומשחקים בחוף, נהנו כל הנוכחים מאכילת מאפים מתוקים ומשתיית משקאות קרים. ארוחת צהריים בסגנון פלסטיני הוכנה בשבילנו על ידי אישה חביבה תושבת יפו, וכפי שנהוג תמיד באירועים האלה, לא שכחנו אבטיחים ושלגונים. אבל שכחנו להכין קפה! הצילו את המצב אחדים מן ההורים שהביאו איתם בתרמוסים קפה ערבי מסורתי. האירוע ליד הים הסתיים במקלחות ובניסיונות (שכרגיל לא תמיד מצליחים) לשטוף מעלינו את החול עד הגרגר האחרון, ואחר הצהריים חזרנו אל המחסומים. ההורים והילדים לא פסקו מלהודות לנו, ולתאר עד כמה הם נהנו מן החוויות של היום ליד הים. הלוואי שהיינו מסוגלים לנסוע איתם לחוף יותר מפעם אחת בקיץ. והלוואי שהם היו יכולים בעצמם לנסוע אל החוף ולראות את הים בלי להזדקק לנו ולעזרתנו.